הנה אני פלוס 52 קילו. לפני שחטפתי סוכרת סוג 1 לפרצוף. אני זוכרת שלמדתי נטורופתיה במשך 6 שנים עם חברותיי לכיתה, הרזות האלה שאכלו קולורבי בשקיות שקופות.

הסתכלתי עליהן וידעתי שבקליניקה שלי יהיה תור ארוך של מטופלים. וכולם ירצו לשמוע מה יש לי להגיד. כי אני יודעת מה זה להיות שמנה. ואני יודעת איזו בושה זה וכמה חוסר אונים מרגישים, ושאבדה השליטה. ואני יודעת מה זה להרגיש שעשית הכל וכלום לא עובד. ומה זה ייאוש. ולא לראות איך יוצאים מהברוך שנכנסנו אליו. ואיך לקום ממעמקי החושך, ולדמיין שאולי יש אור בקצה המנהרה.

ואני בעצמי מתקשה להקשיב לדיאטנית שלא יודעת מה זה להיות רעבה שנים. ולא מבינה באמת מה אני עוברת. אף אחד לא יודע איך זה מרגיש כשנוחתת עליך הגבלה כזו. שאין חופש. שלקחו לך. ב 2014 בעקבות סטרס מתמשך, התמוטטתי והובהלתי לטיפול נמרץ, שם התחלתי להזריק אינסולין.

אני לירון מידן, נטורופתית, וסוכרתית סוג 1 ו-2. מושיטה לך יד. אפשר לחיות חיים טובים, אפשר להיות שבעים, אפשר להיות מאוזנים ולישון טוב בלילה עם סוכרת.